החלטה בתיק ע"מ 3108/09

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות, בכך שביום 25.6.09, יחד עם חבריו ניסה לשדוד משאית השייכת לאזרח ישראלי. על פי הנטען בכתב האישום, העורר היה חלק מהחבורה שתכננה את השוד ובמסגרת תכנון זה צירף למזימה את האני נג'אר הוא העד המרכזי נגדו כעת. כל בני החבורה הגיעו למקום השוד והעורר אף צייד את האני, שהיה אמור להיפגש עם הנהג, בסכין יפנית. האני נעצר לאחר שעלה לרכב על ידי שוטרים מוסווים.

בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים שנתלוותה להגשת כתב האישום האמור, התקבלה על ידי בימ"ש קמא. בהחלטתו דחה בימ"ש קמא את טיעוני הסנגוריה בנוגע לפגמים שנפלו בתשתית הראייתית וקבע כי מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות השוללת אף הזדקקות לחלופה.

בערר הנוכחי מעלה הסנגור מספר השגות נגד החלטה זו של בימ"ש קמא. הסנגור אינו חולק כי קיימות ראיות לכאורה בדמות דבריו של עד התביעה נג'אר הנ"ל. אולם, לטעמו סתירות מהותיות שנפלו בגרסתו של עד זה מעוררות ספקות באשר לעוצמת הראיות. משכך ראוי היה להורות על שחרור העורר בחלופת מעצר. בעניין זה, הפנה הסנגור לשורה של סתירות המתקיימות לטענתו בדברי העד. לחיזוק טענתו האמורה, הפנה בנוסף הסנגור לעניינו של מעורב אחר בפרשה ששוחרר אף הוא על רקע פגמים בראיות, אם כי פגמים שונים מאלה שהתעוררו בתיק זה.

התביעה הצבאית התנגדה לערר. לטעמה שינויי הגרסאות בדברי האני אינם אלא התפתחות טבעית של גרסתו במהלך החקירה ואין לראות בהם משום סתירות הפוגעות במשקל הראיות. עוד הדגישה התביעה את חלקו המרכזי של העורר בשוד, המצדיק את מעצרו ללא אפשרות לחלופה. לבסוף, ביקשה התביעה לאבחן בין עניינו של העורר לבין זה של חברו, ששוחרר כאמור.

הלכה ידועה היא כי פגמים בתשתית הראייתית של התביעה עשוי לשלול קיומן של ראיות בעלות פוטנציאל הרשעתי, וכתוצאה מכך להשמיט את הבסיס ההכרחי לבקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים. אך גם כאשר הפגמים האמורים אינם מבטלים את תוקפן של הראיות, לעתים יהיה בהם לפגום בעוצמתן עד כדי העדפה להזדקק לחלופת מעצר (ראה ע"מ 2188/08 התוב"ץ נ' אבו חלימה). יחד עם זאת, בחינת השפעתם של פגמים ראייתיים על קיום של ראיות לכאורה צריכה להיעשות תוך תשומת לב לכלל הראיות ולנסיבות הספציפיות של המקרה.

לנוכח עמדת הסנגוריה כי קיימות ראיות לכאורה, עלינו לבחון האם הסתירות הנטענות מטות את הכף לכיוון שחרור העורר בתנאים מגבילים, או שמא אין בהם לשנות באופן משמעותי מעוצמת התשתית הראייתית, כקביעת בימ"ש קמא.

יאמר מיד, כי בימ"ש קמא ניתח בצורה מדוקדקת ומפורטת את הראיות הקושרות את העורר לעבירה ואף את הסתירות אליהן הפנתה הסנגוריה. עם תום עיון בראיות, אין לי אלא להצטרף לקביעותו של בימ"ש קמא, לפיה גם בשים לב לסתירות מסוימות שנפלו בין אמרותיו של העד המרכזי, אין לקבוע כי בפנינו תשתית ראייתית לקויה עד כדי הצדקה לפנות לחלופת מעצר. בעניין זה, אציין כי הקשבתי באופן חלקי להקלטות חקירת העד ויש בהן לשלול את טענתו שחלק מדבריו לא נרשמו כהוויתם על ידי אחד השוטרים. ברם, גם סתירה זו אינה שוללת את ערכה של ההפללה העקבית של העורר כמי שמילא חלק משמעותי בהוצאת ניסיון השוד אל הפועל.

אגב כך, יש לקבוע כי נסיבות תיק זה שונות באופן מהותי מנסיבותיו של מעורב נוסף, באסם אבו מריר, ששוחרר בעקבות ליקויים חמורים שהתגלו בעבודת המשטרה בכל הנוגע לזיהויו.  

בנסיבות אלה, לנוכח קיומן של ראיות לכאורה ולאור הסיכון המשמעותי הטעון בהתנהגות העורר כפי שעלתה מהראיות, אין מקום להסתפק בחלופת מעצר.

זאת ועוד, קביעתי האחרונה מוצאת חיזוק בעובדה כי העורר נמנע מלהתייצב לזימונים של משטרת ישראל משך כחודשיים ימים, עובדה המשתלבת עם החשש להימלטות מפני אימת הדין המתעורר לנוכח העונש המאסר הממושך הצפוי לעורר אם יורשע.

העולה מן האמור כי אני דוחה את ערר הסנגוריה.

ניתנה היום, 22 באוקטובר 2009, ד' בחשוון התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: עג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: